<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן כ"ד</h1>
<h2>דף כא:</h2>
אורכתא. השלטה. שהשליטו ראובן לשמעון על נכסיו לתובען מלוי כמו פלו' ארכון לאריכא ולשמואל קרי אריוך. והא דאמרי' במי שמת [ב"ב קמ"ח ע"א] בריא שאמ' הלואתי לפלוני לא אמ' כלום הני מילי כי יהיב לזה אבל שליחא מצי שווייה דהיינו לעצמו הילכך כתבינן אורכתא אהלואה. אבל אדרכתא רדיפה לרשותו לרדוף אחר נכסיו ולדורכם כמו כתרו את בנימן מנוח' הדריכוהו. איכא דאמרי אמרי נהרדעי. ואהא קיימי דבדברי סופרים הלך אחר המיקל דכך נאמרה מפי נהרדעי. ותדע מדאמרי' בדוכת' אחריתי בשבועת העדות ובפר' יש בכור לנחלה והא אמרי נהרדעי וכו' הני מילי במטלטלי דכפרי' במטלטלי דלא כפריה כתבינן. וטעמא משום דמיחזי כשיקרא. ואע"ג דליתה רוצה התלמוד להעמידה על דין זה דאיכא דאמ' כדי לתת טעם משום מיחזי כשיקרא. ועתה אשר אתה יודע שעל זה אין סומכין בין תבין שגם זה אינו שהרי הטעם משום מיחזי כשיקרא ולמיחזי כשיקרא לא חיישי' כדמוכח בהדיא בגט פשוט והכי נמי בפר' הכותב ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא דרב ביבי וכו' אמר להן רב ביבי כתובו לה אמר להו רב פפי משום דאתיתו ממולאי אמריתו וכו' והאמר (רב) [רבא] הא אשארתא כו' אלמא מיחזי כשיקרא הכא נמי כו' וליתה מדאמ' רב נחמן כו' ואע"ג דדחי לה משום טעמא אחרינא משום שיש לו לידחות מעיקר הדבר שאינה. וגם בפרק האשה שנתאלמנה איתה. ותדע דלא חיישינן למיחזי כשיקרא. משום מילתיה דאומר היה ר' מאיר אפי' מצאו באשפה כו' לא היה לו לדחותה דהכי מיחזי כשיקרא וחיישי'. אלא ודאי למיחזי כשיקרא לא חיישי' כמו שמסיק בגט פשוט. וא"ת לידחי להאי אשארתא מדתנן בגט פשוט [ב"ב קס"ז ע"ב] כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו. וכן מוכר אע"פ שאין לוקח עמו. לא דמי דטעמא לאו משום דלמיחזי לשיקרא לא חיישי' דלא שייך הכא מיחזי כשיקרא. אלא היינו טעמא דכותבין שהרי יכול לאמת הדברים שיקח המעות. אבל אשרתא דדייני מיקמי דליחזי סהדי אחתימות ידייהו הא ודאי מיחזי כשיקרא דשמא לא יבואו עדים. אך אם היה שונה כותבין שטר למלוה אע"פ שאין לוה עמו אז היה דומה. וכן תפרש ותחלוק כל אותן השנויות שם בגט פשוט. והעיקר הוא דלא חיישי' למיחזי כשיקרא. והרבה יכול המדקדק להוכיח בגט פשוט. והעיקר בכל הגט בגיטין [כ"ו ע"ב] דאמרי' שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו טעמא דנמחל שיעבודו הא למיחזי כשיקרא לא חיישי'.
